הנחש - מפיתוי לריפוי
הנחש- מפיתוי לריפוי
יחסם של בני האדם לנחשים הוא מורכב ומלא ניגודים. מסמל של רוע , ומיחס של פחד, גועל או סלידה, ליחס של כבוד והערצה ולסמל רפואה.
הנחש מתקשר מצד אחד לחטא הקדמון, פיתוי חוה ואדם, ולתכונות של חלקלקות ומרמה, " והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה נחושת ה' אלהים". (בראשית ג' 1). יש כאן סמליות של תשוקה, מיניות ופיתוי. גם פרויד בעבודותיו מציג את הנחש כסמל פאלי, המייצג את איבר המין הגברי. לכך מצטרפת לחישת הנחש, והכוח ההיפנוטי של עיניו ( ספר הג'ונגל) מה שיוצר משהו מסתורי ומושך, משהו מאגי שאי אפשר לעמוד בפניו.
מצד שני, כבר מימים קדומים נודע ארס הנחש כבעל תכונות ריפוי, ונשל הנחש מסמל התחדשות ולידה מחדש בגלל המחזוריות שבה זה קורה, ויש המייחסים לנשל הנחש סגולה של שפע ופרנסה טובה . כבר מימי יוון העתיקה יש לנחש סמל במקצועות הרפואה. ואולי כי במיתולוגיה היוונית, אסקלפיוס, בנו של אפולו שהיה בעל כישורי ריפוי אלוהיים נחשב לאל הרפואה ודמותו מיוצגת כשהוא אוחז בידו מטה שעליו מלופף נחש. הרעיון שבא לידי ביטוי כאן הוא שכל מה שרעיל וארסי במינון מסוים הוא גם מרפא.
בימינו הנחש המלופף הוא סמל של ארגון הבריאות העולמי, וכן מופיע בסמלי רופאים ורוקחים בכל העולם, ובחילות הרפואה של צבאות שונים, כולל בצה"ל שלנו.
בצה"ל מופיע הנחש המכונף בתג של חטיבת צנחנים, ושמות מסוקי הקרב בחיל האוויר נקראים בשמות של נחשים: "צפע" ((Bell AH-1 Cobra, "פתן" (AH-64 אפאצ'י) , "שרף" (אפאצ'י לונגבו). שרף הוא כינוי לנחש ארסי )שמות כ"א, ו').
שימוש זה מבטא רצון לקבלת תכונות הנחש בקרב, תכונות של תקיפה, זריזות, התקפת פתע וכד'.
השימוש הקדום ביותר בנחש בריפוי מצוי בסיפור משה, בני ישראל ונחש הנחושת (במדבר כ"א ט'), כאשר משה בהוראת ה' משתמש בעיקרון ההומיאופתי של "דומה בדומה מרפא", ומכין נחש מנחושת, וכל מי שהוכש על ידי נחש והביט בנחש הנחושת –נרפא. נחש מרפא נחש, דומה מרפא דומה.
ברפואה נחקר ארס נחשים מהזמן העתיק והחוקרים יודעים היום שיש לו תכונות הקשורות עם קרישת הדם ועם פעילות הלב. ארסי נחשים משמשים גם למחקר ולרפואה בתחום מערכת העצבים,
בהומאופטיה ישנם 8 סוגי נחשים בהם עושים שימוש בארס הנחש על ידי יצירת טריטורציה (טחינה עד דק במכתש ועלי) עם סוכר חלב ודילול באלכוהול או גליצרין.
למעמד מיוחד בהומאופטיה זוכה Lachesis, נחש הסורוקוקו הארסי מדרום אמריקה. ד"ר הרינג שהיה בשליחות כזואולוג ובוטנאי מטעם ממשלת גרמניה בנהר האמזונס העליון, היה הראשון שהעז להשיג ארס של נחש מסוכן זה. הטריטורציה הראשונה נעשתה ב-28 ביולי 1828. רק הטיפול בהוצאת הארס ,והשהיה ליד הנחש (שהיה סגור בקופסה) גרם לו לקדוח בהזיות במשך לילה שלם. בנוסף סבל כל חייו בעונת האביב מתופעות הקשורות עם הרחתו את הארס המסוכן.
אומץ ליבו וגאוניותו הציגו לעולם את אחת מהרמדי'ס המעניינות ביותר, והנסיון הקליני במשך השנים מראה ריפוי של מחלות רבות וביניהן שימוש נרחב במגיפת הדבר. במשך השנים כל הנסיונות בריפוי עם ארס נחשים נרשמו ותועדו בספרות ההומאופתית.
מעניין לציין שבכל משפחת הנחשים ישנם מאפיינים דומים:
- הרעות בתקופת האביב – תופעות החוזרות על עצמן מדי שנה באותה תקופה למשל רגישות לפריחות
- הרעות בהתעוררות משינה – למשל כאבים שונים (גב, ראש) או חרדות המתאפיינות רק בקימה משינה.
- חרדת נטישה
העקרון ההומיאופתי של דומה בדומה מרפא מסביר יפה את הקשר בין תכונת הרמדי בטבע לבין הסימפטומים המדווחים על ידי הנסיינים או המטופלים. ההתעוררות מהשינה קשורה לתכונת הנחשים להתעורר באביב משנת החורף, זהו אותו רעיון. וחרדת הנטישה בכל משפחת הנחשים מוסברת בכך שהנחש משריץ את ולדותיו, כאשר מתוכם רק מעטים ישרדו, אותם מעטים נמצאים בתחושת הנטישה מרגע היוולדם.
קשר כזה בין הטבע הסמפטום ועיקרון "דומה בדומה" קיים בהומיאופתיה גם עם שאר הצמחים והמינרלים שבטבע , האנאמן אבי ההומיאופתיה מכנה בשם חוקי הטבע, וזה מה שמבדיל ומייחד את השיטה מכל השאר.
אוקטובר 2021