זהו עוד אחד מהעקרונות המובילים והחשובים ביותר של ההומאופתיה קלאסית.

 יש לתת למטופל את "המנה הקטנה ביותר, הדרושה להפעלת הכוח המינימלי, שישיג הבראה".

 

האנאמן בהיותו רופא רוקח כימאי ואלכימאי ערך ניסויים בתרופות במינונים שונים ובריכוזים שונים.

 

בתחילת דרכו הבין שלחומר שבתרופה יש תופעות לוואי רבות, שכן רבים מהחומרים היו רעילים במצבם הגולמי. הוא ניסה להקטין את כמות החומר וכך הגיע לרעיון הדילול. הוא החל לדלל את התרופות ומהל את החומר בחומרים מסיסים כמו מים או חלב סוכר.

 

לאחר סדרה ארוכה של דילולים הגיע למצב שלמעשה המים שנותרים אינם מכילים מולקולות של חומר אלא את החותם היינו את התכונות החיוניות והדינמיות של החומר הראשוני. בשנים האחרונות התופעה קיבלה ביסוס מחקרי ותוארה כ"הזיכרון של המים" , וישנם גם ספרים ומחקרים שמאוששים את הטענה הזו.  

 

אבל מה שהתברר כתוצאה מהדילול היה שגם סגולות הריפוי נפגעו. פתרון לכך נמצא לבסוף על ידי זה שהוא טלטל בחוזקה את הבקבוק עם הרמדי המדוללת, ובנוסף היה מכה בעדינות על הבקבוק. הטלטול הזה נקרא

" ניעור" ופעולת המכות על הבקבוק נקראת "הבזקה" .

 

התברר לו לתדהמתו שהתהליך הזה לא רק שהתקבלה בו רמדי שהיא נטולת רעילות, אלא גם סגולות הריפוי שלה התעצמו. לתהליך הזה קרא האנאמן בשם " פוטנטיזציה" שפרושו הגברת העוצמה. ככל שהתהליך חזר על עצמו יותר פעמים כך סגולות הריפוי התעצמו ונגעו יותר עמוק בשורש הבעיות.

 

מכך הבין האנאמן שדילול וניעור הרמדי חשף את אנרגיות הריפוי החבויות שברמדי . כוחות הריפוי הרוחניים של הרמדי פעלו על כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף ( כח החיות Vital Force) שאף הם רוחניים לחזור לאיזון ולהתחיל בתהליך ריפוי.

 

עיקרון הדילול הינו עיקרון חדשני ייחודי להומאופתיה, ואינו נמצא בשום שיטת ריפוי אחרת. בזה היה האנאמן פורץ דרך.

 

העדינות של ההומאופתיה , וההתגברות על מכשול תופעות הלוואי שם את ההומאופתיה במקום בטוח לשימוש והיא מתאימה לטיפול בתינוקות בני יומם , בילדים ובנשים בהריון ללא כל חשש, כמו גם בכל אדם אחר.

 

ההומאופתיה מצליחה מאד עם תינוקות וילדים כי הם מגיבים לרמדי'ס הומאופתיות במהירות, וטעם הרמדי, העדין והמתוק יחסית לתרופות אחרות, מאפשר אף הוא היענות גבוהה של הילדים ללקיחתן.

 

גישת ריפוי זאת, בשילוב עם עקרונות נוספים שהחשוב בהם הוא רעיון ה"דומה בדומה מרפא" היתה חידוש מהפכני בפרט בתקופתו של האנאמן, ואף היום היא בולטת במהפכנותה. זהו ייחודה של ההומאופתיה הקלאסית.

 

יש בה שילוב ייחודי בין רמדי על-חומרית / רוחנית מצד אחד, לבין שיטה סדורה ועקרונות קבועים והגיוניים שאינם משתנים. וזה מה שמקנה להומאופתיה הקלאסית עוצמה ותקפות שאין כדוגמתן בתחום הריפוי.