אם לדוגמה את/ה סובל/ת מחום גבוה ואדמומית בלחיים וגם שלשולים והתייבשות, אז ה"רמדי" (התרופה ההומאופתית) שתקבל/י בהומאופתיה קלאסית תהיה דומה בתכונות שלה לתמונת ה"מחלה" שלך. זאת אומרת שאם ניתן את הרמדי לאנשים בריאים , הם יוציאו סמפטומים דומים לתמונת המחלה של המטופל. בדוגמה שלנו חום גבוה ואדמומית בלחיים וגם שלשולים והתייבשות.

 

הרעיון המרכזי שעומד מאחורי עיקרון "הדומה בדומה" בהומאופתיה הקלאסית הוא מי שיודע לייצר "מחלה" אצל הבריא, מן הסתם יודע לרפא את ה"מחלה" אצל החולה.

 

נתנו את ה"רמדי" הזו לאדם בריא- ואז הוא קיבל סמפטומים דומים של חום גבוה ואדמומית בלחיים וגם שלשולים והתייבשות.

 

כך לדוגמה טיפל ד"ר סמואל האנאמן ( 1755-1843), אבי שיטת ההומאופטיה הקלאסית במגיפת השָנית

  ( Scarletina) בשנת 1800 – שהסימפטומים הנ"ל הם חלק מתסמיניה- באמצעות רמדי ( תרופה הומאופתית) הנקראת Belladona שתמונתה אצל אנשים בריאים יצרה אותם התסמינים.

 

ההצלחה בטיפול ההומאופתי במגיפה הזו היתה רבה. מבין כל מטופליו בזמן המגיפה לא נרשם אפילו מקרה מוות אחד. מה שהתחיל בעצם את מסע התפשטות ההומאופתיה הקלאסית ברחבי העולם.

 

בתקופת התנ"ך מוזכר העיקרון הזה בסיפור נחש הנחושת ( במדבר כ"א ט'), כל מי שהוכש על ידי נחש והביט בנחש ונרפא .

היפוקרטס אף הוא , כאבי הרפואה המודרנית תמך בעיקרון ה"דומה" .

 

ובחיי היום יום אנו גם נתקלים בעיקרון הזה, כך למשל שומן "יודע" להמיס שומן- הסבון שבו אנו משתמשים מיוצר מהנוזל "השמנוני" הזה המכונה נפט.